פרק 1: אילן יוחסין.

פרק2: אני על עצמי.

השם שלי הוא: נעמה שרה שהם.

מדוע קראו לי כך? נעמה - כי נולדתי סמוך לפרשת בראשית, ובפרשת בראשית מופיע השם נעמה ולפי רש"י היא הייתה אשתו של נח.

                            שרה - על שם סבתא רבא שלי: שרה פייגל.

סבתא שרה ז"ל:

כינויים: אין.

יחסי לשם: מסתדרת איתו, שם ממוצע ויפה.

תכונות אישיות: אוהבת לעזור לאחרים, רגישה, בעלת יכולת התמדה.

תחביבים: אומנות, מלאכת יד, לשחות, לקרוא.

סיפורים עלי:

•  כשהייתי בת שנה, נסענו לטיול בספרד. אחד הערבים כשחזרנו לדירה החלטתי כנראה הייתי רעבה והחלטתי לאכול את הג'בטה בת ה - 3  ימים שהשאירו בעגלה שלי כדי להאכיל ברווזים.
• כשהייתי קטנה, מאוד אהבתי לעמוד על כיסא האוכל שלי. כשאימי הזהירה אותי שאפול ואמרה לי "את תיפלי" נהגתי לחזור אחריה ולשיר "Happy לי".
• כשאחי הקטן נולד (כשהייתי בת שנה וחצי) הורי חזרו מבית החולים. במשך חצי שעה שיחקתי עם התינוק החדש, וכעבור חצי שעה כשנמאס לי שכל תשומת הלב מוקדשת לו אמרתי לאימי: "תינוק בעגלה. די!".

קורות חיי: 

לידה: נולדתי בט"ז תשרי ה'תשס"ג (א' חול המועד סוכות), 22/9/2002. 

         

כעבור שנה וחצי נולד לי אח ששמו אליסף.

אני עם אליסף ובנות הדודות שלי לאחר 3 שנים בלי לראות אותן (היו בשליחות בדנבר).

אני עם סבי וסבתי במסיבת הסיום של כיתה ו'.

אני עם משפחתי בבת המצווה שלי.

דמות משמעותית בחיי: עשהאל נריה שהם, אח שלי.

תמונה שלי ושל הדמות המשמעותית בחיי: אני (בת מספר חודשים) למעלה ועשהאל (בן 6) למטה.

הוא משמעותי לי מכיוון שהוא תמיד עוזר לי בכל מה שאני צריכה, מאתגר אותי, תומך בי, ועונה לי על שאלות מעניינות. הרבה פעמים קורה שבלילה אמא שלי אומרת לנו מלמטה שנפסיק לדבר, בעוד שאנו שקועים במסתורי הממדים.

בחרתי בו מכיוון שהוא אחת הדמויות המשפחתיות המשפיעות עלי ביותר, ומכיוון שאני רוצה להכיר לו תודה על כך שהוא עושה לי חיים טובים יותר.

פרק 3: אני ומשפחתי.

אמא

שם: תמרה רוממה.

בתעודת זהות: תמר.

משמעות השם: תמר/ה - כי הם אהבו.
                     רוממה - כדי להעלות את זכר ירושלים על ראש גלותם.

תכונות בולטות: משפחתיות ויצירתיות.

שם משפחה מהבית: אדלר - אדלר בגרמנית זה נשר, וכשיהודים קיבלו שמות משפחה, טענו שלאדלרים יש קשר לממשלה כי הנשר היה סמל גרמני.

מקצוע: מפתחת אלגוריתמים לדחיסת תמונות ווידיאו.

ארץ מוצא: אוסטרליה, סידני. 

משחקי ילדות: 5 אבנים, קלאס, Atari, רביעיות, אופניים.

זיכרונות ילדות: אני זוכרת כשעלינו לארץ ועברית נשמעה לנו כמו קשקוש אז אני ואחותי היינו מדברות קשקשת ומתנהגות כאילו ידענו עברית שוטפת, כשסבתא שלי הייתה אוספת אותי מהגן היא הייתה קונה לי מקופלת (flake) ואסור היה לי לאכול ברחוב כי סבתא שלי אמרה שרק כלבים אוכלים ברחוב, אז כשהגענו הביתה ישבתי במטבח ואכלתי מקופלת על צלחת פורצלן בכפית כסף.

מנהגים משפחתיים: לשתף את כל בני המשפחה בכל דבר שקורה עד שהטבעה האמרה שהדבר היחיד המהיר ממהירות האור הינו מעבר אינפורמציה במשפחת אדלר. כשהיינו ילדים והיה קשה להשיג מוצרים כשרים לפסח ללא חשש קטניות אמא שלי הייתה מכינה סיידר מקליפות תפוחים בפסח, ממתקי טופי במנג'טים, וגלידת תות.

חוויות מבית הספר: שנאתי שיעור ספורט, בשיעור הראשון של פיזיקה בכיתה י"ב היה לנו מורה חדש שרצה להדגים מעברי אנרגיה אז הוא עלה על השולחן והתחיל לדבר על העובדה שיש לו עכשיו אנרגיה פוטנציאלית תוך כדי דיבור הוא לקח שני צעדים אחורה ו... ברוך ה' הכל נגמר בשלום אבל חברה שלי לא יכלה חודש להיכנס לשיעורי פיזיקה כי כל פעם שהיא ראתה את המורה היא לא הפסיקה לצחוק. בכיתה ח' ניתחנו את "לא שרתי לך ארצי" של רחל, והמורה השתמשה במבחר אמצעים ספרותיים כדי להראות שלמעשה המשוררת מנסה להגיד שהיא מרגישה שהמדינה ניצלה אותה ולא החזירה מאומה, התרגזתי וכשהתווכחתי איתה שהשיר אומר בדיוק ההפך היא הסבירה לי שמרגע שהיצירה נמצאת במרחב הציבורי אנחנו זכאים לפרש אותה כרצוננו, מאותו רגע זנחתי את הרעיון להיות סופרת והחלטתי ללכת לכיוון ראלי.

תנועת נוער: הייתי פעילה מאוד בבני עקיבא עד כיתה ט' ואז קיבלתי מחוך לעקמת שהגביל אותי קצת ומדריכים התחלפו ולא כל כך התחברתי למדריכים החדשים והורדתי הילוך.

שירות צבאי: מורה חיילת במסגרת תרבות תורנית בכפר הנוער,בפנימיה של עליית הנוער בכפר חסידים.

סיפור עליה: עליתי לארץ בגיל 6 עם הרבה חששות ואם להיות כנה ממש לא רציתי לבוא, אבל היום כמובן שמחה מאוד שהורי עשו את הדבר הנכון.

תחביבים: קריאה, מלאכת יד, אפיה, לראות סרט טוב/ סדרה אהובה.

אבא

שם: שלמה שהם.

משמעות השם: ההורים שלי אהבו את השם ולפי סבתא שלי השם הוא על שם תפארת שלמה מרדונסק שהיא חושבת שיש לנו קשר משפחתי אליו אבל עד היום אף אחד לא הבין מהו.

תכונות בולטות: עקשנות ויראת שמיים.

שם משפחה: שהם - אבן השהם שהייתה לכהן הגדול בחושן ועל כתפי האפוד.
מרמלשטיין - כשהיה צריך אבי לצאת בשליחות המדינה לחו"ל היה נוהל שהיו צריכים להחליף לשם עברי ולכן עברת לשהם כי גם מרמלשטיין היא סוג של אבן שיש שחורה, שאר משפחתו שעברתה עברתה גם לשהם ולכן הם החליטו לשמור על שם משפחה אחיד.

מקצוע: מהנדס מערכות אלקטרוניות ביטחוניות במטוסים.

ארץ מוצא: ישראל (דור שני).

משחקי ילדות: כדורגל, שמנו שני אבנים בכל צד בשביל שער ושיחקנו כדורגל. בתיכון -  שיחקנו כדורסל כי היו סלים בישיבה.

זכרונות ילדות: כשהייתי הולך לספריה לבד הייתי עוצר אצל סבתא שלי במכולת, יושב על הארגזים, שותה מיץ אשכוליות וקורא את הספר (וגם עוזר לה קצת במכולת).

בחופשים היינו נוסעים לסבא וסבתא השניים, היינו משחקים ומאכילים את הכלבים והם היו שולחים אותנו לאסוף את הביצים מהלול של התרנגולים, והיינו נוסעים עם האופניים לרפת להביא חלב מהפרות.

מנהגים משפחתיים: לעשות קידוש בשבת בבוקר על ליקר.

לאכול לביבות בפסח.

חוויות מבית הספר: למדתי בישיבת בני עקיבא נתניה (בית ספר פנימייתי) ולא רצו לפרסם לנו את ציוני המגן של הבגרויות, מורים סיפרו על כל מיני ציונים שהם נותנים ולא ידענו אם זה נכון. אז התארגנו מהמחזור וכמה תלמידים פרצו למשרד של המנהל לילה, צילמו את הציונים ותלו אותם על הלוח מודעות בחוץ.

בפנימיה הפקקים של החשמל לא היו מספיק חזקים ובחורף כל פעם שהביאו מכשירי חימום הם קפצו. אז עשינו שינוי בפקקים עם חוטי חשמל כדי שהם לא יקפצו כל כך מהר. ככה נולדים מהנדסים :)

תנועת נוער: הייתי חניך פעיל בבני עקיבא.

שירות צבאי: שירתתי בחיל האוויר, תכננתי מערכות קשר וניווט במטוסים. לדוגמה: התקנתי במטוס של ראש ממשלה את כל המערכות כולל מערכת של תקשורת לוויינית שאז הייתה דבר מאוד חדשני, יש דברים חסויים.

תחביבים: לישון, לקרוא ולטייל.

סיפור היכרות בין ההורים.
היינו ביחד בתוך קבוצת חברים שהתגבשה סביב בית המדרש בטכניון ונוצר קשר ראשוני.
היינו בשבת והתחלנו לדבר והיה קליק ביננו ואז למזלנו הייתה השביתה הארוכה ביותר במוסדות ההשכלה הגבוהה אי פעם ואז יצא לנו לטייל כקבוצה וגם כזוג והקשר העמיק וכשאבא היה בקורס קצינים החלטנו להתחתן.

אח גדול.

שם: עשהאל נריה שהם.

משמעות השם: עשהאל - כי הורי מאוד אהבו את השם והורי נורא אוהבים את התקופה של דוד המלך בתנ"ך. והורי היו מאוד נפעמים מזה שנולד להם תינוק והחליטו לבחור שם שמייצג לדעתם את הנס הזה.
נריה - על שם סבא של אמא שלי שהשם שלו היה שרגא (שרגא בארמית זה נר) ולכן קראו לי נריה.

מקצוע: סטודנט בטכניון להנדסת מכונות (במסגרת תוכנית ברקים).

תכונות בולטות: עקשנות ויראת שמיים.

תחביבים: לקרוא ספרים, לשחק במחשב, לראות טלוויזיה.

אח קטן.

שם: אליסף בניה שהם.
משמעות השם: אליסף - על זה שהקדוש ברוך הוא הוסיף להורי עוד ילד ועוד מתנה. שם זה גם מופיע בפרשות סביב לידתי.
בניה: על שם שני אנשים:
ב',נ' - על שם הרב בנימין זאב בנדיקט שהיה אח של סבתא של אמא שלי, והיות ולא זכה לילדים לא קראנו רק על שמו.
י',ה' - על שם סבא של אבא שלי יהושע אלחנן.

מקצוע: תלמיד בבית הספר מורשת זבולון בנתניה.
תכונות בולטות: עקשנות וסקרנות.

פרק 5: אודות סבתא יוחנה.

נולדתי ב - 13/6/1950 בסידני שבאוסטרליה.

שם פרטי: ג'ון - (באנגלית יוחנה) על שם אמא של אבא שלי.

סבתא יוחנה בילדותה עם הקנגרו של השכנים

שם שני: אליזבת - אמא של אמא שלי.
ליטאוור - הפירוש: בא מליטא. כי המשפחה של אבא שלי הגיעו מגרמניה, מליטא.

אבא שלי עבד בבית חרושת לדברי נייר. אמא שלי עזרה לאבא שלי במפעל ושימשה מזכירה במקום.

למדתי בבית ספר יסודי ציבורי מקומי (לא יהודי). בכיתות ה - ו למדתי בבית הספר למחוננים, ובתיכון למדתי בבית ספר יוקרתי אבל לא יהודי. בנוסף, מגיל 5 עד 16 למדתי בבית ספר של יום ראשון ושמה למדנו עברית ביום ראשון בבוקר ובאחרי צהריים שונים במשך השבוע.

היחס עם השכנים היה טוב, ואפילו לשכן שלי היה קנגרו בחצר (מה שגם באוסטרליה נחשב דבר נדיר) ולפעמים הייתי מקבלת רשות ללכת לבקר אותו.

לבת מצווה היה לכל בנות הקהילה בגיל בת המצווה טקס שנתנו הרצאות על המשנה, והיה לנו מסיבה עם ילדים שרקדנו ושרנו. בגיל 15 נסעתי לארץ ישראל לחידון התנ"ך כנציגת אוסטרליה הראשונה, לא הצלחתי כל כך כי לא הבנתי את השאלות (אז עוד לא היה תרגום לאנגלית) אבל אני שמחה שמאז למדו מהטעות ועכשיו כל מועמד מקבל את השאלות בשפה שלו.

היתה לנו קהילה נחמדה. הורים שלי היו מאוד מעורבים בקהילה והיו מבין מקימי בית הכנסת. כשהייתי בת ארבע אבא שלי החליט שצריך בית כנסת בשכונה והקים וועדת בניה וכשהייתי בת חמש כבר היה לנו בית כנסת.
 בתור ילדה הייתי במחנה בבני עקיבא, ומגיל חמש עשרה הייתי מדריכה בבני עקיבא באוסטרליה.

בתור ילדה לא היתה לי משפחה לא פגשתי אף אחד עם קשר דם חוץ מההורים שלי. בגיל 12 פגשתי את דוד של אמא שלי, וכשהייתי בארץ לחידון התנ"ך פגשתי בני דודים של אמא שלי לראשונה. הם היו מאוד מכובדים, אחד מהם היה צלם, והשני היה נחום טלקין שהיה ארכיטקט.

עלינו לארץ כי כשהתחתנו רצינו לעלות לארץ וחיכינו שאני אגמור דוקטורט לפני שנעלה.
לפני שעלינו מצאנו עבודה בארץ ארזנו את החפצים בארגזים, ובשבוע לפני העליה תמי נכנסה לבית חולים לקבל צינורות באוזניים בשביל הלחץ בטיסה. יום לפני שעלינו הייתה אמורה ליהיות לאריאלה מסיבת פרידה בבית ספר, והתקשרו אלי ואמרו לי שהמורה שלה חולה ושאם אני לא אבוא לפקח על המסיבת פרידה לאריאלה לא תיהיה מסיבת פרידה, אז ויתרתי על המסיבת פרידה שלי והלכתי לבית הספר לארגן לאריאלה מסיבת פרידה.

כשהגענו לארץ התאחדות עולי בריטניה נתנו מסטיק לאריאלה ותמי כי לא היה מסטיק כשר באוסטרליה, לאחר מכן בחודש הראשון עברנו לגור בטכניון, ואז נמצאנו דירה ברחוב אינשטיין באחוזה. בעלי לא ידע עברית ולכן אני הייתי צריכה לנהל את כל המשפחה.

סבתא יוחנה וסבא אדלר עם אריאלה ותמי

אני הייתי פעם ראשונה בארץ לפני 1967 אז עמדתי מחוץ לעיר העתיקה וכיוונו אותנו להסתכל לעבר הכותל, וכשאני חזרתי בשנת 1969 היה אפשר לטייל בעיר העתיקה.

הכרתי את בעלי בבני עקיבא, התחתנו עשינו דוקטורט ועלינו לארץ.

כשהגענו לארץ בקהילה של הרב בנימין זאב בנדיקט (שהיה קרוב משפחה של בעלי) היו נחמדים מאוד אלינו. מצאנו חברים, בעלי למד עברית, והבנות התחילו בית ספר. בהשוואה לדברים אחרים היה קל מאוד.

פרק 5: אודות סבא אברהם.

סבא אברהם בילדותו

נולתי ב4/12/1950 בתל אביב.

 עבודות בילדות: בתור ילדים עבדנו במשק שהיה לנו במושב חמ"ד.
 היה לנו שדות, פרות, תרנגולים, וכלב. התפקידים שלנו היו: לקצור את העשב עם סוס, ולהאכיל את הפרות, ולהאכיל את התרנגולות. איך שחזרנו מבית הספר התחלנו לסדר  צינורות, ובערב בבית הכנו שיעורים לאור מנורת נפט.

בית ספר ותנועות נוער: היה לנו בית ספר בחמ"ד והיום הנכדות שלי לומדות בבית ספר ליד, את בית ספר שאני למדתי בו סגרו, פתחו עכשיו במקומו בית ספר אזורי.

היה לנו סניף שבעיקר היינו משחקים בו, המדריכים היו מגיעים מהישיבה בנחלים והם ישנו בבתים של אנשים. ההורים שלי תמיד אירחו אנשים, אז כל הזמן היה לנו נחמד כי המדריכים הלכו איתנו לסניף.

משחקי ילדות: בחורף היינו משחקים סכין תוקע והבנות היו משחקות קלאס וחמש אבנים. היו הרבה שיטפונות בחורף, ובמרכז חמד היה אגם (שלולית) ואז היינו לוקחים שרידים של קירות ועם משוטים שטים בשלולית.

ההבדל בין פעם להיום: לא הייו טלויזיה ומחשבים והיה לנו משחק של מונפול והיינו משחקים הרבה יותר עם חברים מאשר היום.

הפרנסה הייתה קשה עבדו הרבה בשדה, אבל ברוך ה' היה פרנסה.

פעם לא היו לנו מקררים, אז אמא שלי הכינה כל יום אוכל טרי. בנוסף, פעם בשבוע היה מגיע איש שמכר קרח, את הקרח היינו קונים, חותכים, מכניסים לארון, ובתוכו שומרים את האוכל.

החיים החברתיים וחיי המשפחה: החיים חברתיים היו מקומיים לא היית יכול להתחבר עם אנשים מעיר אחרת.

בחגים היה נחמד מאוד, היו באים הרבה דודים כי גרנו במושב והבעלי חיים היו אטרקציה הם לא התריעו היו פשוט באים ומתארחים שבוע אבל הם גם עזרו לנו.

שירות צבאי: שירתתי בצילומי אוויר. (אין עוד מה להגיד - מודיעין).

סבא אברהם בטקס קבלת דרגות בצבא

הבנים במושב למדו בישיבה תיכונית כפר גנים היינו חוזרים פעם בשלושה שבועות, אז לא היו כל כך מריבות עם ההורים. 

אירועים חשובים בתולדות העם והמדינה: אבא שלי לחם נגד הערבים ונגד הנאצים בצבא הבריטי במצרים ואחר כך הוא בא לישראל לצבא הבריטי ונשאר בישראל ואז היה בצה"ל.

פרק 5: אודות סבתא דורית.

 סבתא דורית.

נולדתי ב - 9/6/1952 בנתניה. 

משמעות השם: דורית - רצו לקרוא לי דובה על שם דודה של אמי ששהתה אצלה בתקופת השואה עד שלקחו אותה למחנות, כשאמי סיפרה לחברתה שהיא רוצה לקרוא לי דובה  חברתה אמרה שכל הילדים ילעגו לי ולכן קראו לי דורית.(בשל הצליל הדומה וכן שם זה היה מאד אופנתי בזמנו).

סבתא דורית בילדותה

האווירה בבית: האווירה בבית הייתה מאוד אוהבת, ומאוד פרגנו האחת לשניה, לא הרגשנו על ההורים שלנו שהם עברו את השואה הם היו מאד אופטימיים, וחוץ
מספוריה של אמי על השואה  לא חשנו שאנו משפחה שסבלה רבות בשואה ורב המשפחה נספו בשואה האיומה.

גם בביה"ס וגם בבני עקיבא התפקוד שלנו היה תקין.
לא עבדנו בתור בנות - עשרה, אבל כן עזרנו להורים במכולת.

משחקי ילדות: קלאס, חבל, מוטראס, סכין תוקע, חמש אבנים, עמודו.

ההבדל בין החיים פעם להיום: הטלוויזיה הגיעה רק כשהייתי נערה, ומחשבים ופלאפונים לא היו, במקום קראנו יותר ספרים, שיחקנו בחוץ יותר והלכנו יותר לחברים.

כשההורים שלי הגיעו לארץ הם גרו ברמת טיומקין, ברחוב ניל"י

אבא שלי עבד בתור טייח בישובי הסביבה, ואמא שלי גידלה את הילדים.

אחרי שנים הם החליטו לפתוח חנות מכולת, כי אבי לא היה ככל כך חזק והעבודה הפיזית  בתור טייח הייתה קשה מאוד, הם פתחו מכולת כדי שתמיד יהיה לילדים מה לאכול - מחשבה זו הושפעה מהעובדה שהם עברו את השואה, הם עבדו במכולת קשה מאוד מהבוקר עד הערב עם הפסקת צהריים בין שתיים לארבע. כשחזרנו מבית ספר עזרנו במכולת עד שתיים אכלנו ארוחת צהריים ואח"כ עזרנו להורים עד 8 בערב. רק אח"כ הכנו שיעורי בית. אבי עזר לנו להתכונן להכתבות באנגלית. לכל ילדה היה חוג אחד. אולם כל ספר שהיינו צריכים ללימודים קיבלנו, אפילו שבהתחלה לא היה  די כסף הם סיפקו לנו את כל צרכינו, ושאיפתם הייתה שנלמד,שיהיה לנו מקצוע מכובד, כי הם לא יכלו ללמוד, עקב חיותם בתקופת השואה.

למרות שאבי בא מבית מאוד משכיל, (אמו למדה בגימנסיה שאז נחשב לדבר מיוחד שאישה תלמד בגימנסיה).גם אבי וגם אמי באו ממשפחות רבנים ידועות: אמי מצאצאי הרב מרדומסק בעל ה"תפארת שלמה" ואבי מצאצאי הרב מסוחוצ'וב.

חיים חברתיים: היו לי כמה חברות שאיתן כל שבת בצהריים הלכנו לטייל ובליל שבת ובשבת אחה"צ הלכנו לבני עקיבא, הלכנו גם אחת לשנייה להכין שיעורים ביחד, גם עם אחיותי נהגתי ללכת לחברות שלהם.

צבא ושירות לאומי: לא הייתי בצבא או בשרות לאומי כי התחתנתי בגיל 18.5.

תקופת ההתבגרות: הלכו עם שרוולים קצרים (לא נהגו אז ללכת עם שרוולים ארוכים), אצלנו בבית לא היה דבר כזה מרד ההתבגרות - אם ההורים לא הסכימו אז וויתרנו. אמא שלי הייתה מאוד פתוחה ויכולתי לדבר איתה על הכול. התקשורת לא היתה  מהירה ונגישה, המידע לא היה זמין, לא היתה חשיפה תקשורתית. ההורים תמיד הזהירו ללכת עם חברות. אם התנהגנו לא יפה, אז אבא שלי הכה אותנו חלש. בתקופתי הילדים היו  בוגרים יותר ולא עשו "בית - ספר" להורים.

סבא אברהם וסבתא דורית לאחר האירוסין

אירועים חשובים בתולדות העם או המדינה: הורי עלו בשנת 1948 אחרי מלחמת השחרור. אבי השתתף במלחמת סיני.

סיפור ההיכרות בין סבא לסבתא: בזמני היה  עיתון "מעריב לנוער ".היה שם מדור חברים לעט. חברתי פרסמה שהיא מעוניינת להתכתב. היא קיבלה כתובות רבות.  חלק מהכתובות היא חלקה לי, בניהם היה סבא,  כתבתי לו שקבלתי את שמו מהחברה שלי, סבא אמר שהוא מעוניין להתכתב ואז הוא בא אלי הביתה כך המשכנו ויצאנו 3.5 שנים עד שהתחתנו, נולדו לנו 5 ילדים חמודים ונכדים מקסימים.

פרק 5: אודות סבא רוברט.

סבא רוברט נולד ב 17/5/1950 (א' בסיוון ה'תש"י), בעיר ניוקאסל באוסטרליה.

שמו העברי הוא: שמואל יוסף - על שם סבא רבא רבא שלי, הרב שמואל יוסף בנדיקט.

רוברט נקרא על שם עמנואל ברוכי (לשעבר בנדיקט) ששמו בגרמנית היה רוברט.

שם משפחה: אדלר (מצד אבא) - אדלר בגרמנית זה נשר, וכשיהודים קיבלו שמות משפחה, טענו שלאדלרים יש קשר לממשלה כי הנשר היה סמל גרמני (ימח שמם).

בנדיקט (מצד אמא) - בנדיקט בלטינית זה מבורך, זה שם מאוד נוצרי וחושבים שבאיזשהו שלב בהיסטוריה שהם היו בין אנוסי ספרד הם לקחו שם נוצרי שהנוצרים לא יזהו אותם כיהודים.

מקצוע ההורים: אבא - משחטה של עופות, חנות כל בו, מכולת, חנות אורגנית.

אמא- עזרה לאבא בחנויות.
ההורים עבדו מאוד קשה וזה היה בית דתי- לאומי (אמא - דתיה) (אבא - ציוני).

סבא רוברט וסבתא יוחנה בטקס קבלת התואר עם אריאלה ותמי

מוסדות חינוך: להורים היו עסקים בכל מיני ערים, לכן הלכתי לכמה בתי ספר, כל בתי  הספר שהלכתי אליהם היו ממשלתים ולא יהודים, ובימי שלישי וחמישי אחרי בית הספר וגם בימי ראשון בבוקר (כי היה חופש) הלכתי ל"חדר".
אחרי בית הספר  הלכתי לאוניברסיטת סידני לתואר ראשון, לאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה לתואר שני, ולתואר שלישי לאוניברסיטת ניו סאות' ויילס. למדתי הסתברות.

סיפורים מתקופת הילדות: ביום הראשון של החטיבה הגעתי לבית ספר, פעם הלכו לבית ספר עם עניבות וז'קטים אז באתי כמו כולם עם עניבה וז'קט, ליד השער חיכו הבוגרים יותר לילדים מכיתה ז' עם מספרים כדי לחתוך את הקצה של העניבה, אני איבדתי שליטה על עצמי והתחלתי להרביץ לכולם, מאוחר יותר הלכנו לכיתות והייתי הילד היחיד בכיתה עם עניבה שלמה.

היינו שלושה תלמידים יהודים מתוך 1000 ילדים בבית הספר.

מתוך 250 תלמידים שהגיעו לכיתה ז' רק 40 הגיעו לי"ב, השאר הלכו לעבוד או נכנסו לכלא, ורק 4 תלמידים הגיעו לאוניברסיטה 3 היהודים ועוד אחד.

אירועים יהודים בחיי :היה לי קשה לקרוא את המפטיר הפטרה בבר - מצווה, כי לא ידענו עברית, ולא הייתי מוזיקלי.

ומאז הבר - מצווה פעם בשנה הלכתי ללמוד גמרא, למדתי מסכת בבא מציעא.
בעיר ניוקאסל לא היה בשר כשר ולאבא שלי הייתה משחטה אז הוא שחט עופות, אמא ניקתה והכשירה אותם ואז הלכנו להביא את העופות לרב.

במשך השבוע אכלנו בקר ולכבוד שבת עוף.

היה קל יותר להשיג בשר כשר כי היו הרבה שטחים באוסטרליה , וכי שוחט ששוחט פרה אחת מספיק להרבה משפחות, ועוף מספיק רק למשפחה אחת.

לארוחת בוקר כולם כלו ביצים וביקון ואנחנו אכלנו רק ביצים.

כשהייתי בן 15 - 16 לימדתי ביום ראשון, ב"חדר" דתי את כיתות א - ב.

סבא רוברט בילדותו

לימדנו לקרוא עברית בשנתיים:
שנה א': א - כ.
שנה ב': ל - ת.

תמיד סיפרנו סיפורים על בראשית - שמות ואף פעם לא הגענו לחומשים האחרים.

יום אחד, באמצע סיפור משמות ילד אחד פנה אלי ושאל: "הסיפור הזה הוא אמיתי? כל מה שסיפרת לנו הוא אמיתי?" והשבתי בחיוב. בשבוע הבא בא אותו הילד וענה לי שאבא שלו אמר שזה הכל שטויות אז שאלתי אותו: "למה אתה כאן?" והוא השיב שאימו רוצה להתגייר, ולכן הוא חייב ללכת ל"חדר".

להיות יהודי בגולה: היו חיים בבית וחיים בחוץ.

הייתה היסטוריה שלמדת בבית ספר והייתה היסטוריה שלמדת בבית ולקח זמן שהבנת שזה אותו סיפור רק מזוויות שונות.

לדוגמה: רובין הוד נחשב לאדם טוב כי היה נאמן למלך אנגליה ריצארד, וריצארד נסע לארץ הקודש להילחם במוסלמים, ובבית כיהודי שמעת על מסעות הצלב שאותו ריצארד עשה.

סיבות לעליה: התחתני עם סבתא וגידלנו שתי בנות ולא רצינו לגדל אותם בחול.

החלטנו לעלות באוגוסט 1976 אחרי שהיינו חצי שנה בארץ היינו בדרך להזמין כרטיסים לטיסה מחוץ לישראל, נסעתי לתל אביב באזור דיזנגוף לסוכן נסיעות לקחת את הכרטיסים, עם מלא אנשים פשוטי עם ביום חם, ואז אמרתי שאני לא יכול לעזוב את העם המוזר הזה למרות שהייתי חייב לחזור לאוסטרליה.

אני ואשתי ביחד החלטנו לעלות.

הגענו לארץ בשני מטוסים.
ההכנות לעליה היו בשני מישורים:

1. חיפשנו עבודה בארץ, על ידי כתיבה ישירה לאוניברסיטאות בארץ.
2. נציגי הסוכנות היהודית באוסטרליה טיפלו בניירת.

כשהגענו לארץ שלחו מונית מהטכניון להביא אותנו למעונות סגל זוטר (בית הארחה הטכניוני) לחודש עד שעברנו לאחוזה.
אירוע מיוחד בתולדות העם והמדינה: כשהיינו בביקור בארץ כמה חודשים היה מבצע אנטבה וכל המדינה חגגה וזה היה מדהים לראות עם שלם חוגג.
דמות שהשפיעה עלי: הרב בנימין זאב בנדיקט כי הוא היה דרך ארץ ותלמוד תורה באותו מקום, ואמר שגדולה בתורה ודרך ארץ באים ביחד. השיעורים שלו השפיעו עלי רבות, הצניעות והענווה בחיים האישיים, והעמידה החזקה שלו בתפקיד רב.
לדוגמה: כשהרב אמר לאדם שלא יעלה להתפלל ואותו אדם עלה להתפלל הרב לקח שני בחורים שיוציאו את אותו האדם מבית הכנסת.

סבא רוברט וסבתא יוחנה בחתונתם (קרובי משפחה לידם)

הורים כמובן, כי הם גידלו אותי.
הכרות עם בת הזוג: הכרנו במסגרת בני עקיבא באוסטרליה החברים שידכו בנינו. היה חבר שהחליט שאנחנו מתאימים והושיב אותנו אחד ליד השני באירוע של בני עקיבא.
הקמת המשפחה: ילדנו שתי ילדות אריאל ותמרה ועשנו מאמצים להכין אותם לארץ על ידי חשיפתם לקסטות של שירי ילדות עבריים.
בעקבות העליה לארץ השתנו השמות לאריאלה ותמר.

המעבר משפת האם לעברית: אצל הילדים היה קלי קלות כי הם ילדים וכי היינו בחיפה בלי עוד דוברי אנגלית אז לא הייתה אפשרות להמשיך לדבר באנגלית.
מבחינתנו (אני ואשתי) היה קשה אבל היינו בטכניון ולימדנו בעברית אז היינו חייבים ללמוד עברית. לאשתי היה בסיס לעברית כי היא הייתה שנה בארץ מטעם בני עקיבא, ולי היה קשה כי אני לא טוב בשפות.

השפעת הדמות על המשפחה: סבא רוברט משפיעה עלינו טובות על ידי שהוא עוזר לנו כשקשה, מלמד אותנו לשמוח על מה שיש ועל החיים ולא להיות בדיכאון.